חושפת שחיתויות שפוטרה – זוכה להגנת בית הדין ותקבל פיצוי בשווי של 24 משכורות

פורסם ב- 19 מרץ 2014 (עדכון אחרון: 27 אוגוסט 2014)

בפסק הדין מתואר מאבק נחוש ועיקש שמנהלת ז'קלין סוויסה, עובדת וותיקה בעירייה, המנסה לחשוף שחיתויות המתרחשות כולן תחת שלטונו של ראש העיר דאז, יוסי בן דוד.

בן דוד מנסה להשתיקה, להתישה, נוקם בה בכל דרך אפשרית, עד לפיטוריה, אבל החשיפה עושה את שלה ובסופו של יום הוא נעצר, נחקר, וגם מועמד לדין.

סוויסה, שהמידע שברשותה לא נותן לה מנוח, מתדפקת על כל דלת אפשרית, הן אלה שבתוככי העירייה והן אלה שמחוצה לה: משרדי ממשלה, שרים, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, משטרת ישראל, ועוד.

וכך, לאורך השנים 2004 עד 2008, מתנהלת דינמיקה שכזו:

העובדת מתלוננת,

העירייה מרעה את תנאי העסקתה,

העובדת ממשיכה להתלונן,

העירייה מעמידה אותה לדין משמעתי,

העובדת מזוכה,

העירייה מוצאת עילה להעמדתה לדין משמעתי פעם נוספת,

העובדת מזוכה בשנית,

העירייה מרחיקה אותה מתפקידה,

בין לבין גם פונה העובדת לבית הדין לעבודה, בעילות שונות,

כל זה עד 2008,

שאז מחליטה העירייה על פיטוריה.

העובדת פונה לבית הדין האזורי ומבקשת להצהיר על בטלות פיטוריה, מצביעה על השיקולים הזרים שבבסיסם ומבקשת את השבתה לעבודה.

קשה להבין איך יריעה עובדתית מצמררת שכזו לא לוכדת את עיניו של בית הדין האזורי הדוחה את גירסתה ואת מרבית תביעותיה.

ואולם, העובדת למודת המאבקים לא אומרת נואש ומגישה ערעור לבית הדין הארצי.

בית הדין הארצי נוטל לעצמו את תפקיד הערכאה הדיונית.

הוא מבהיר כי מאחר והערכאה הדיונית התעלמה לחלוטין מן הראיות,  לא שמה לב אליהן, התעלמה מסתירות מהותיות בעדויות,  טעתה בהערכת המהימנות, יש הצדקה להתערבות הזו.

הוא מבצע איפוא את מלאכתה של הערכאה הדיונית ובתום מלאכה זו הופך את פסיקת בית הדין האזורי וקובע שמדובר במקרה ברור וחד משמעי של חושפת שחיתויות שהמעביד מתעמר בה.

עובדת שכזו, כך הוא קובע, זכאית להגנת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) תשס"ב 2002.

אמנם העובדת לא תבעה את ההגנה הזו,

היא לא תבעה מכוח הוראות החוק הזה,

היא תבעה את ביטול הפיטורים בהיותם פיטורים שלא כדין,

אך התרחיש ששרטטה והראיות שהציגה הולמות להפליא את הוראותיו של חוק ההגנה.

וגם כשמדובר בעובדת שהתנהגותה אינה ראוייה, עובדת שנותנת דרור לחרצובות לשונה ולא בוחלת בסגנון משתלח, אין בכך כדי לשלול ממנה את ההגנה שמקנה לה החוק.

בית הדין אינו רואה לנכון להחזירה לעבודה, סעד שהיא זכאית לו על פי אותו חוק, וגם לא פוסק לה את הפיצוי המירבי שקבוע בו, 500,000 ₪.

בית הדין קובע שמערכת היחסים העכורה, סגנונה של העובדת, הזמן שחלף, התנהגותה הבעייתית, כל זה מוביל לכך שאין להשיבה לעבודה ואין לאכוף על הנתבעת את העסקתה.

בית הדין פוסק לה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור המירבי שקבעה הפסיקה, 24 משכורות, השוות במקרה שכאן ל - 120,000 ₪.

ז'קלין סוויסה לא תשוב לשירות הציבורי. מר בן דוד אינו מכהן עוד כראש העירייה. הוא הובס בבחירות 2013. בהתאם למידע שברשת האינטרנט, כתב האישום נגדו תלוי ועומד.

עם זאת, לפסק הדין חשיבות החורגת מד' אמותיהן של הנפשות הפועלות והוא עשוי להיות אבן דרך מבורכת בטיהור השלטון המוניציפאלי מתחלואיו.

אין באמור לעיל בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ויש לבדוק כל מקרה באופן פרטני.

קראו עוד מאמרים בנושא דיני עבודה

כותבת המאמר:
עו"ד נעמי שלו מלצר

אתם מוזמנים להשאיר תגובות, שאלות ולשתף את המאמר.