החזר הוצאות הכשרה - המותר והאסור

אבל לא כל הליך קליטה של עובד חדש מלווה בהכשרה שיש בה כדי להטיל על עובד מחויבות שכזו. כשמדובר בהליך קליטה שיגרתי העובדה שבהסכם ההעסקה נקבע מנגנון פיצוי לא תסייע למעביד.

הסעיף עשוי להיפסל. בית הדין עשוי לראות בפיצוי מוסכם זה שימוש לרעה בכוח, ביתרון ובמעמד שמוקנים למעביד שמכתיב את תנאי ההעסקה וגם ניסיון של המעביד להצר את צעדיו של העובד ולשלול ממנו את חופש העיסוק.

הכל איפוא תלוי נסיבות.

התרחיש הפשוט והקל ביותר הוא מקום בו העובד נשלח לקורס הכשרה חיצוני, המעביד מממן את עלות הקורס, המעביד נושא בשכר העובד במהלך הקורס.

במקרה כזה הציפייה לפיצוי מוסכם שבא לכסות את עלויות המעביד לגיטימית. בית הדין יושיט למעביד סעד מתאים.

ואולם במקרה בו ההכשרה מצטמצמת לקליטה, חפיפה והטמעה שגרתיים, במקרה בו ההכשרה אינה כרוכה בהוצאה ממשית מבחינת המעביד ולא מניבה ערך כלכלי לעובד-העובד לא יחוייב בפיצוי.

כזה היה המקרה של העובדת עירית מרדיקס, שהתקבלה לעבודתה בחברת T.C.A. מחקרים קליניים בשכר של 12,500 ₪. לאחר 23 ימי עבודה בלבד עזבה את החברה.

בהסכם ההעסקה שלה נקבע שאם עירית לא תשלים " חודשי עבודה היא תפצה את החברה וכי שווי הפיצוי יהיה שכר חודש אחד.

החברה פעלה על פי ההסכם וקיזזה את הפיצוי המוסכם משכרה. עירית פנתה לבית הדין. בית הדין לא ראה במחוייבות החוזית חזות הכל ונכנס לקרביה של ההכשרה הנטענת. ומה שמצא שם היה דל, זניח, ושולי.

מאחורי הטענות והתיאורים על הכשרה מקצועית נחשף הליך מקובל של התוודעות למערכת הממוחשבת של החברה ולנהליה;

"הכשרה" כזו, כך קבע בית הדין, כמוה ככל הליך קליטה וחפיפה. היא לא גזלה זמן יקר או תשומות מיוחדות מן החברה ולא היקנתה ידע בר ערך לעובדת, בוודאי לא ידע שניתן ליישמו מחוץ לחברה.

מדובר, כך התברר, בהתלמדות תוך כדי עבודה ותוך כדי ביצוע משימות שונות שהניבו ערך לחברה. מי שהדריך את עירית במסגרת הליך הקליטה לא שבת מעבודתו השגרתית על מנת לבצע את אותה הדרכה.

העובדה שהפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה התבסס על שכר העובדת, לא על שוויה הכלכלי של ההכשרה, היתה אף היא לנגד עיניו של בית הדין.

בית הדין פסל איפוא את התנאי החוזי , פטר את עירית מחובת הפיצוי חייב את החברה בתשלום השכר שקוזז וגם הטיל עליה הוצאות.

(עירית מרדיקס נגד T. C. A מחקרים קליניים בע"מ ד"מ ת"א 31320/09/20).