כשנה וחצי חלפה מאז יום 12.7.12, בו ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע פסק-דין בו נקבע על ידי מותב בראשות השופט יוחנן כהן שפיטורי חשבת הרשות לפיתוח הנגב נעשו משיקולים זרים ואישיים של מנכ"ל הרשות לפיתוח הנגב.
בוטלו קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע על ידי בית הדין הארצי – המנכ"ל נוכה מן השיקולים הזרים שיוחסו לו
- ראשי /
- מאמרים /
- דיני עבודה /
- מאמר
פורסם ב- 05 ינואר 2014 (עדכון אחרון: 27 אוגוסט 2014)
בין היתר קבע בית הדין האזורי:
- שאחת מעילות הפיטורים, יחסי אנוש עכורים של החשבת עם עמיתותיה, לא הוכחה;
- שאת התלונות של עמיתותיה יזם והזמין המנכ"ל;
- שזה האחרון פיטר אותה על מנת להסיר מעצמו את האחריות למחדליו כפי שתוארו במכתב המשרד לפיתוח הנגב והגליל;
- שמחלוקת מקצועית כלשהי בדבר הזמנת רכש הניעה את המנכ"ל לסגור עימה חשבון;
לא קלה הייתה מלאכת ההתמודדות עם קביעות שכאלה שהיו שזורות בפסק דין מנומק בן עשרות עמודים, אבל הותרתן על כנן לא הייתה חלופה שיכולנו להשלים איתה.
פנינו אפוא לערכאת הערעור.
הבהרנו שמקרה זה הוא אחד מאותם תרחישים נדירים בהם על ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ו"לצלול" לחומר ראיות על מנת להיווכח בכך שלפגיעה הקשה במנכ"ל הרשות לא היו הצדקה ואחיזה בחומר הראיות.
בית הדין הארצי, בפסק דין מיום 19.12.13 (ע "ע 40553-09-12 ו ע "ע 45776-09-12, קיבל את גישתנו. (את פסק הדין כתב השופט אילן איטח).
בית הדין ערך ניתוח של התשתית הראייתית, תוך שהוא בוחן אותה על כל דקויותיה, והגיע למסקנה כי אכן, שגגה נפלה בבית הדין קמא.
בית הדין הארצי קבע שבניגוד למה שקבע בית הדין קמא:
- התלונות לא היו יזומות או מוזמנות;
- עילתן והולדתן קדמו בהרבה להליך הפיטורים;
- המחדל שאותו, לכאורה, רצה המנכ"ל לגלגל לפיתחה של החשבת כלל לא היה מחדל שלו אלא של קודמיו בתפקיד;
- הטענות הקשות על יחסי אנוש עכורים לא הופרכו על ידי התובעת;
- מחלוקת מקצועית סביב הזמנת רכש כלשהי לא הייתה כלל עילת הפיטורים;
מאחר והתובעת פטרה עצמה מהתמודדות עם סוגיית יחסי האנוש עכורים בדרך הקלה - "מקומם בהליך משמעתי - אך ורק", הרחיב בית הדין בעניין זה וחזר על ההבחנה בין טענות שמקומן בהליך משמעתי לבין אלה שמקומן בהליך מנהלי, היינו בפיטורים בגין אי התאמה.
בית הדין חזר על ההלכה על פיה כאשר מרכז הכובד, כמו כאן, הוא התנהלות מתמשכת של עובדת מול עמיתותיה - ניתן היה בהחלט לברר את התלונות ולפעול בגינן במסלול המנהלי ואין כל חובה להיזקק למסלול המשמעתי.
מששמה התובעת יהבה על המסלול המשמעתי ונמנעה מלהתמודד עם הטענות לגופן - החמיצה את ההזדמנות והזכות להפריכן והותירה את גרסת המעביד איתנה.
סוף דבר, כך קבע בית הדין, הקביעה כי הפיטורים של העובדת יסודם בשיקולים זרים או אישיים מבוטלת.
חשוב לציין שבית הדין הארצי נמנע מלהשתמש כלפי בית הדין האזורי במונחים "טעה", "שגה", וכיוצא בזה ואימץ לאורך כל פסק הדין את הניסוח "קביעות המעוררות קושי", אבל אין לטעות במה שעמד מאחורי מילים העדינות הללו. התוצאה הייתה נחרצת וחד משמעית.
פסק הדין של בית הדין הארצי הוא הוכחה לכך שערכאת הערעור אינה נרתעת מלבחון תחת זכוכית מגדלת את קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית ואינה מהססת לבטל אותן במקום שהוכח בפניה, כמו במקרה שכאן, שנפלה בהן שגגה.
אין באמור לעיל בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ויש לבדוק כל מקרה באופן פרטני.
קראו עוד בנושא דיני עבודה
כותבת המאמר:
עו"ד נעמי שלו מלצר
אתם מוזמנים להשאיר תגובות, שאלות ולשתף את המאמר.
