כהן ערב ושות' משרד עורכי דין

האם ויתור העובד על ביטוח נכות פוטר את המעביד מחובת רכישת ביטוח כזה?

  • כהן ערב ושות' משרד עורכי דין

    האם רשאי עובד לוותר על ביטוח נכות, ולימים, אם יחלה, להטיל את האחריות להיעדר הביטוח על המעביד? התשובה, כך מתברר, היא  - לא!

ל.ל. עבדה כמנהלת חשבונות בחברת גל רוב יועצים בע"מ העוסקת בייעוץ ובניהול חשבונות  מ-2005 ועד 2010.

ב-2008 נרכש עבורה ביטוח פנסיוני בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק.

ל.ל. בחרה בביטוח מנהלים, בפוליסה שאינה כוללת ביטוח נכות. בדרך זו ניתבה את מלוא תגמולי המעביד לחיסכון.

איתרע מזלה וב-2010 חלתה. היא פנתה לחברת מגדל לצורך קבלת פנסיית נכות, נדחתה, ותבעה את המעסיק.

היא לא התכחשה לבחירתה, אך טענה שהבחירה אינה תופסת.

על המעסיק היתה חובה לבטח אותה בעל כורחה בביטוח נכות, כך לפי סע' 3 לצו ההרחבה הקובע שכל עובד שאין לו הסדר פנסיוני מיטיב רשאי להיות מבוטח על פי צו זה, ולבחור בפנסיה המקיפה ובלבד שתכלול כיסויים למקרה מוות ונכות...

יותר מכך, טענה, סוכן הביטוח שאיפשר לה למלא את הטופס כאוות נפשה ולוותר על ביטוח הנכות התרשל, והמעסיק, כמי שבחר בסוכן מסוים זה נושא באחריות למחדליו.

בית הדין האיזורי דחה את תביעתה לאחר שקבע כמימצא עובדתי שהתובעת הייתה מודעת לבחירתה. היא כתבה זאת במפורש בטופס ההצטרפות לביטוח המנהלים.

ל.ל ערערה.

בית הדין הארצי סקר את סע 3 א' לצו ההרחבה המטיל על המעביד חובה לרכוש עבור העובד ביטוח פנסיוני הכולל ביטוח נכות.

עם זאת, כך ציין, סע' 3 א' אינו מקור יחיד להסדרת הסוגיה.

שלוש שנים קודם לכן נחקק חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) תשס"ה 2005.

בסע' 20 א' לחוק נקבע שכל עובד רשאי לבחור בכל עת כל קופת גמל...  והכל אם לא נקבע אחרת בדין או בהסכם...

הוא בחן את השאלה אם סע' 3 א'לצו ההרחבה הוא הדין או ההסכם השולל את חופש הבחירה שבסע' 20 לחוק הפיקוח והשיב לה בשלילה. הצו כך קבע, אינו גובר על סע 20 לחוק הפיקוח ואין בו כדי לשלול את חופש הבחירה.

בית הדין חידד את ההבחנה בין שני מסלולי הביטוח, קרן פנסיה וביטוח מנהלים:

בקרן פנסיה התקנון הוא נוקשה ואחיד, ההצטרפות אליה מקנה, אוטומטית, ביטוח שאירים וביטוח נכות, בנוסף לחיסכון לקיצבה.

 בביטוח מנהלים קיימת גמישות. תגמולי המעביד יכולים להיות מנותבים במלואם לתגמולים בלבד, אך גם לתגמולים ולביטוח נכות. לעובד יש ברירה ובחירה. הוא זכאי לוותר על ביטוח הנכות ולהגדיל בדרך זו את מרכיב החיסכון לקיצבה.

מפאת חשיבותו של הנושא צירף בית הדין הארצי להליך  את הגורמים המובילים בתחום:

  • היועץ המשפטי לממשלה, מנהלת רשות הביטוח,
  • הצדדים להסכם הקיבוצי שהורחב לצו ההרחבה: ההסתדרות הכללית ונשיאות ארגונים העסקיים.

היועץ המשפטי לממשלה צידד בפסק הדין וטען שאכן אין כל הגיון או הצדקה לחייב מעביד להתערב בבחירת העובד. מניעת תרחישים כמו אלה טמונה בהנגשת המידע. אך ורק.

ההסתדרות מצידה טענה שסע' 3 א' לצו ההרחבה מטיל חובת ביטוח הכולל פנסיית נכות, שזו הייתה מטרת הצו, שבחירת ביטוח מנהלים אפשרית רק אם תכלול ביטוח נכות, ש"מטרת - על" זו נסוגה מפני חופש שהבחירה שבחוק הפיקוח ,שקדם לצו.

נשיאות ארגוני המעסיקים תמכה בעמדה הפוכה. היא צידדה באוטונמיה המלאה שיש לעובד בבחירת המסלול הביטוחי וחלופותיו וטענה שככל שיש סתירה בין  סע' 3א' לצו ההרחבה ולסע' 20 לחוק הפיקוח טוב יעשה המחוקק אם יתערב בהוראותיו ויתקן את סע' 20 כך שיהלום את צו הרחבה ומטרותיו. כל עוד לא כך עשה - סע' 20 גובר.

בית הדין הארצי קיבל את עמדת הנשיאות ועמדת היועץ המשפטי.

הוא הכיר בחופש הבחירה של העובד וקבע שאל לו למעביד להתערב בבחירה וממילא גם אין להטיל עליו את תוצאותיה. הוא הצביע על סע' 12 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים) תשס"ה 2005 שמטיל חובת ייעוץ רחבה ומקיפה על סוכן הביטוח, מה שיוצר את האיזונים והבלמים ומבטיח את מימוש חופש בחירה לפי סע' 20 לחוק הפיקוח  בדרך של קבלת החלטה מושכלת.

הערעור נדחה. העובדת נותרה ללא כיסוי ביטוחי. בחירתה עמדה לה לרועץ. המעביד, כך נקבע, אינו נושא במחויבות לתוצאה זו.

הערה לסיום - הערעור דן רק ביחסי העובדת והמעסיק, הוא לא דן באחריות סוכן הביטוח שלא מן הנמנע שלא קיים את חובותיו על פי חוק  הפיקוח... ייעוץ שיווק... תשס"ה 2005.  תביעה נגדו אין מקומה בבית דין זה.

יצוין, כי אין מאמר זה מהווה תחליף לייעוץ משפטי

למאמרים נוספים בתחום דיני עבודה