עבירת הנהיגה בשכרות

במאמר זה נעמוד בקצרה, על יסודות עבירת הנהיגה בשכרות, השלכותיה והענישה אשר בגינה.

אם כך, מי עפ"י החוק ייחשב לשיכור? סעיף 64ב לפקודת התעבורה קובע כי:

 "שיכור" – אחד מאלה:

(1) מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;

(2) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;

(3) מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
(3א) אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם:
(א) נהג חדש;
(ב) נהג שטרם מלאו לו 24 שנים;
(ג) נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם;
(ד) נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי;

(4) מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3) או מהסף כאמור בפסקה (3א), לפי העניין.

בהתאמה, תקנה 169א לתקנות התעבורה, קובעת את ריכוז האלכוהול המותר שהינו אחד מאלה:

(1) 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף;

(2) 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם.

(*בשים לב לכמות המותרת בליטר אוויר נשוף לבין זו המותרת בדם).

אלה למעשה הנתונים המגדירים מי ייחשב לנוהג רכבו בשכרות והכמות הקבועה בחוק שלפיה ייחשב כשיכור. יודגש, כי אכן ריכוז האלכוהול אשר נקבע בחוק עומד על 240 מיקרוגרם, אם כי המשטרה אוכפת העבירה הנ"ל מכמות גדולה יותר, בת 290 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

למעט נהגים חדשים, נהגים צעירים בגילם עד 24, נהגים ברכבים כבדים או רכבים ציבוריים, כמפורט בפרק הגדרות השכרות שלעיל, שלגביהם נקבעו כאמור כמויות נמוכות יותר.

השלכות עבירת השכרות רבות ומסוכנות הן. כאמור, לא אחת אנו עדים לתאונות דרכים קשות הפוקדות את כבישי ארצנו עת נהגו הנאשמים רכבם בעודם שיכורים, או תחת השפעת סמים. לדבר ישנו קשר ישיר גם לטווחי הענישה המושתים על נאשמים אלה בבתי המשפט לתעבורה השונים ובערכאות הערעור המחוזיות בארץ.

אם כן, מה צפוי לנאשם אשר נהג בשכרות?

אדם המורשע בבית המשפט בגין עבירת הנהיגה בשכרות ייפסל לכל הפחות לתקופה בת 24 חודשים הקבועה בחוק (פסילת רישיון נהיגה של שנתיים ימים), כך נקבע בסעיף 39א לפקודת התעבורה ולפיו:

הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

כן יודגש, כי עפ"י הדין, עת נפסל רישיונו של אדם לתקופה העולה על שנה, יידרש הוא לעמוד בבחינות התאוריה והטסט המעשי על-מנת להשיב לידיו רישיונו חזרה.

בשורת פסקי דין ארוכה ורבה, קבעו בתי המשפט לתעבורה בארץ כי פסילה זו הינה פסילת המינימום כקבוע בחוק אך לעולם מלאכת הענישה הינה אינדיבידואלית, פרטנית וכל מקרה נבחן לגופו. כך שמידת הענישה נקבעת אף לאור עברו של הנאשם המורשע, נסיבות האירוע והאם בוצעו עוד עבירות נלוות לעבירה דנן.

כאן המקום להדגיש, כי ייעוץ נכון וראוי ע"י עורך-דין המתמחה בתחום התעבורה, ליווי הנאשם בהליך המשפטי וייצוגו בהתאמה בבית המשפט לתעבורה, יכול להטות את כף המאזניים לטובת הנאשם במקרים המתאימים.

בשולי הדברים אם כי לא בשולי חשיבותם יוער, כי אם שותים  - לא נוהגים. נקודה.

בברכת נהיגה בטוחה,
שי וינר, עו"ד
כהן, ערב ושות' – משרד עורכי דין.

* אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי, ואינו משמש תחליף ליעוץ משפטי מקצועי.