כהן ערב ושות' משרד עורכי דין

תלוש לא תקין- מזכה בפיצוי ללא הוכחת נזק

  • Staff/15

    סעיף 24 לחוק הגנת השכר, בנוסח המורחב והמתוקן הידוע כתיקון 24 לחוק, ואשר נחקק ביום 1.2.09, קובע כי מעביד חייב למסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר אשר יכלול את כל הפרטים המנויים בתוספת לחוק.

פורסם ב- 24 פברואר 2015 (עדכון אחרון: 24 פברואר 2015)

סעיף 24 לחוק הגנת השכר, בנוסח המורחב והמתוקן הידוע כתיקון 24 לחוק, ואשר נחקק ביום 1.2.09, קובע כי מעביד חייב למסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר אשר יכלול את כל הפרטים המנויים בתוספת לחוק.

בתוספת זו מופיעה שורה של פרטים ובכלל אלה: שם המעביד, מספר הזיהוי או מספר התאגיד, מען מקום העבודה או מען עסקו של המעביד, מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם השכר וכן, השכר הרגיל המשולם לעובד.

במסגרת תיקון 24 נקבעה גם סמכותו של בית הדין לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק, בגין הפרת החובה למסור לעובד תלוש שכר בכלל או בשל אי הכללת "פרטי השכר" כהגדרתם בחוק, כולם או חלקם,  בתלוש.

ראה  סעיף 26א(ב)(1) לחוק.

בתיקון מספר 25 לחוק, שנכנס לתוקף ביום 1.7.10, הגביל המחוקק את שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק והעמידו על סך של 5,000 ₪ (בתוספת הצמדה למדד), תוך הותרת שיקול דעת בידי בית הדין לפסוק גם מעבר לסכום זה "מטעמים מיוחדים שירשמו" (ראה - סעיף 26א(ב)(3) לחוק).

הסכום האמור הוא בגין כל תלוש ותלוש.

בתי הדין אינם מרבים להשתמש בסעיף זה, אבל עם זאת הסעיף אינו אות מתה.

בפסק הדין בענין כהן צח נגד אור אורלי קניונים בע"מ. שניתן ב-21 ליוני 2014 בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, במותב השופטת נטע רות, נעשה צעד בכיוון  זה.

בתלושי השכר שהונפקו לתובע ששם לא פורטו שעות העבודה והשכר השעתי בגינן, לרבות התייחסות לשעות נוספות, אף שלא היה כל ספק בכך שהתובע ביצע עבודת שעות נוספות.

בית  הדין ראה לנכון להחיל את סעיף  26א(ב)(1) לחוק אף כי בדרך מתונה.

ראשית קבע את אבן הבוחן ואת השיקולים שיש לשקול בענין זה:

  • מספר ההפרות בכל תלוש,
  • הכמות המצטברת של ההפרות (האם מדובר במעביד שהינו "מפר סדרתי" או שמא במעידה חד פעמית או בהפרות בודדות),
  • סוג ההפרות (האם מדובר בהפרות שעשויות לשים מכשול משמעותי בפני העובד בבואו לממש את זכויותיו),
  • נסיבות ההפרה,
  • כוונת המפר, היינו האם ההפרות נועדו להביא לערפול מכוון של הנתונים באופן שיקשה על מימוש הזכויות,
  • האם התקיימו נסיבות מקילות אצל המעביד שיש להתחשב בהן,
  • באיזו מידה מדובר בהפרות שהיו ל"מכת מדינה" והתגבשו "לנורמה" מושרשת שיש לשרשה.

שנית, ובמקרה שבפניו, אמנם תקופת העסקה של התובע היתה קצרה, 24 חודשים, ההפרות בהן מדובר היו מועטות, אולם היה בהן לפגוע במימוש זכויותיו של התובע.

על רקע זאת קיבל בית הדין את התביעה וקבע כי הסעד הראוי והמידתי הינו פסיקת פיצוי בסך כולל של 2,000 ₪ בגין כל ההפרות, לפי 500 שח לכל תלוש לא תקין, בדיוק לפי מה שביקש התובע, וזאת ללא קשר לתשלום של כ-13,000 ₪ שפסק לתובע כגמול שעות נוספות.

יוצא איפוא שמעביד שאינו מקפיד בעניין זה חשוף לחיוב בפיצוי ללא הוכחת נזק, בשל עצם הנפקת התלוש החסר / הבלתי תקין.

יש להניח כי ככל שיחלוף הזמן  גישת בתי הדין בענין זה תהיה  מחמירה יותר, והפיצוי- גבוה יותר.

עוד בנושא דיני עבודה

כותבת המאמר:
עו"ד נעמי שלו מלצר

אתם מוזמנים להשאיר תגובות, שאלות ולשתף את המאמר.

מאמרים נוספים